החלטה בתיק בר"ע 53376-05-13

סגן הנשיאה, השופט יגאל  פליטמן

1.      לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בבאר שבע (השופט צבי פרנקל; ב"ל 57626-11-12) מיום 17.4.13, בו נדחה ערעור המבקש על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה), מיום 20.9.12 (להלן- הוועדה).

2.      נקדים ונציין כי עניינו של המבקש הוחזר לוועדה על פי פסק דינו המוסכם של בית הדין האזורי בבאר שבע (השופט צבי פרנקל; ב"ל 14421-05-12) מיום 17.7.12, בו נפסק כי עניינו של המבקש:

"יוחזר אל הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) על מנת שתתייחס התייחסות עניינית ומנומקת למכתב מיום 5.10.11 ולחומר שצורף אליו וכן לחוות דעתו של פרופ' בוסקילה מיום 12.9.10. המערער ובא כוחו יוזמנו להופיע בפני הוועדה ויוכלו לטעון טענותיהם בעניינים דלעיל ובכלל זה העניין הנפשי המוזכר במכתב מיום 5.10.11. החלטת הוועדה תהיה מפורטת ומנומקת"".

3.      הוועדה, אליה הוחזר עניינו של המבקש, הקשיבה לטענות המבקש ובאי כוחו. הוועדה בדקה את המבקש וקבעה כי אין שינוי מהותי לעומת בדיקת הוועדה מיום 26.2.12. הוועדה עיינה בפסק הדין המוסכם, במכתב מיום 5.10.11, במסמך בית חולים ברזילי מיום 3.10.11 וכן בחוות דעת פרופ' בוסקילה מיום 12.9.10. הוועדה ציינה כי במסמך מיום 3.10.11 אין כל תיאור להחמרה במצבו הנפשי של המבקש " מאז מועד החלטת הוועדה הרפואית לעררים מ - 2.5.10, שהינה החלטה חלוטה". עוד העירה הוועדה כי במכתב פרופ' בוסקילה נרשם כי לא חל שינוי במצבו הבריאותי. הוועדה לא קיבלה את חוות דעת פרופ' בוסקילה, לפיה נכות המבקש תואמת ל- 50% נכות. הוועדה קבעה כי נכות בשיעור זה מתאימה לדלקת מפרקים קשה עם קישיון של המפרקים הקטנים ואינה מתאימה למבקש. יחד עם זאת, קבעה הוועדה כי, לאור שילוב התסמינים הגופניים והנפשיים של פיברומיאלגיה, יש לקבוע למבקש נכות בשיעור 25% לפי סעיף ליקוי 35(1)(ג-ד) וכי יתר הנכויות נשארות בעינן. תקנה 15 הופעלה כפי שהופעלה בוועדות הקודמות. על החלטת הוועדה הגיש המבקש ערעור לבית הדין האזורי.

4.      בית הדין האזורי קבע כי לא נפל פגם בהחלטת הוועדה המצדיקה התערבות בית הדין. הועדה קבעה בהחלטתה כי אין כל תיאור להחמרה במצבו הנפשי של המבקש מאז מועד החלטת הוועדה הרפואית לעררים מיום 2.5.10. נקבע כי לא נפל פגם בהחלטת הוועדה עת הפנתה להחלטת הוועדה מיום 2.5.10 וכי מסקנה זו הינה קביעה רפואית. בשולי פסק הדין צוין כי ככל שמצבו הרפואי של המבקש יחמיר, רשאי המבקש להגיש בקשה להחמרת מצב. על פסק דינו של בית הדין האזורי הגיש המבקש הבקשה לרשות ערעור שלפנינו.

5.      בבקשתו טען המבקש כיכל קביעה לפיה לא חלה החמרה במצבו אינה נכונה, נוכח תיאור ההחמרה העולה מחוות דעת ד"ר רזניק ולאור העובדה כי באותה תקופה סבל המבקש מדיכאון עמוק עם מחשבות אובדניות. לטענת המבקש הוועדה שגתה בקובעה כי יש לייחס את האספקטים המעידים על פגימה נפשית למחלה היסודית. המבקש הלין על אי התייחסות הוועדה לחוות דעת ד"ר גאגין. המבקש גרס כי קביעת שיעור נכות בשיעור 25% בשל מחלת הפיברומיאלגיה אינו דומה לקביעת נכות בשיעור 40% בתחום הנפשי. המבקש טען כי הוועדה שגתה עת לא הפנתה אותו לאבחון נוירופסיכולוגי מקיף או פסיכודיאגנוסטי. המבקש ציין כי לא ערער על החלטת הוועדה הרפואית לעררים מיום 2.5.10 משום שהיה במצב קשה ולא ידע כי עליו לערער. לאור האמור טען המבקש כי להעביר עניינו לוועדה בהרכב אחר, אשר תתייחס בין היתר לחוות דעת ד"ר גאגין.

6.      לאחר שעיינתי בפסק בית הדין האזורי ונתתי דעתי לטענות שביסוד הבקשה לרשות ערעור ולכלל חומר התיק שבפני, אני מחליט כי יש לדחות הבקשה. משלא נפלה טעות משפטית או אחרת בפסק דינו של בית הדין האזורי המצדיקה התערבות בית דין זה. על האמור אוסיף הדברים הבאים. מעיון בפרוטוקול הוועדה עולה כי הוועדה מילאה אחר מצוות פסק הדין המוסכם מכוחו התכנסה. הוועדה הקשיבה לטענות המערער ובאי כוחו. הוועדה נתנה דעתה למכתב מיום 5.10.11 והתייחסה לחוות דעת פרופ' בוסקילה מיום 12.9.10. הוועדה נימקה החלטתה. הועדה לא התבקשה, בפסק הדין מכוחו התכנסה, לתת דעתה לחוות דעת ד"ר גאגין. למבקש טענות מתחום הרפואה. מסקנותיה הרפואיות של הוועדה הינן בסמכותה המקצועית ולא נפלה בהן טעות משפטית. משאלו הם הדברים, לא מצאתי צידוק למתן רשות ערעור בבקשה.

7.      סוף דבר - הבקשה נדחית. אין צו להוצאות.

ניתנה היום,  י"א אב תשע"ג (18 יולי 2013) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.